אולפני Wayfarer, החברה שעומדת מאחורי 'עננים' של דיסני פלוס, הופכת את הצדק החברתי לכוכב

מעבר ליצירת תוכן עם מסר, אולפן המתחיל רוצה לחזק את המודל המסורתי על ידי בניית חברה שמעמידה את ההון העצמי בחזית.

אולפני Wayfarer, החברה שעומדת מאחורי

ב- 16 באוקטובר, עננים ישוחרר בדיסני פלוס. סרט ההשראה מבוסס על סיפורו האמיתי של זאק סוביך , נער שאובחן כסובל מסרטן עצם נדיר ובחר להעביר את חודשיו האחרונים במרדף אחר חלומותיו המוזיקליים. הסרט הנרטיבי הראשון שנרכש על ידי שירות הסטרימינג הצעיר של דיסני, עננים משקף את הרגישות של המותג דיסני: מרומם ולבבי עם דירוג PG-13 לכל המשפחה (לשפה חזקה).



אבל זה משקף גם את המותג והשאיפות של אולפני Wayfarer , אולפן סרטים וטלוויזיה חדש שהוקם על ידי מייסד Paylocity סטיב סרוביץ ו ג'יין הבתולה כוכב ג'סטין בלדוני , שביים עננים .

בלדוני, שחקן חובב לב שהפך לקולנוען שמשתמש בכוכבו כפלטפורמה לטיפול בנושאים חברתיים (הוא נתן שיחת TED נקרא Why I'm Done מנסה להיות 'מספיק גבר', & apos; מה שנתן השראה לרשת סִדרָה ), הסתבך לראשונה בסיפורו של סוביך כשביים סרט תיעודי על הנער. הסרט, הימים האחרונים שלי , שוחרר בשנת 2013 בפלטפורמה הדיגיטלית Soul Pancake, שם נצפתה למעלה מ -15 מיליון פעמים. (זה המשיך להיות מסמך בנושא CW.)

ההצלחה של הימים האחרונים שלי פקח את עיניו של בלדוני לרעיון שיש שוק לסיפור סיפורים בעל השפעה ומונעת מסרים ושהקהל משתוקק לתוכן משמעותי יותר, כדבריו. כדי לשרת את הקהל הזה, הקים בלדוני את חברת ההפקות Wayfarer Entertainment, הדגל מאחורי הופעת הבכורה שלו במאי, חמש רגליים בנפרד , רומנטיקה על נער עם סיסטיק פיברוזיס, שיצא לאור על ידי CBS Films.



אולפני Wayfarer הם הרחבה של חברת ההפקות ההיא, אך עם שאיפות גדולות בהרבה. מעבר ליצירת תוכן עם מסר, בלדוני וסרוביץ רוצים לחזק את מודל הסטודיו המסורתי על ידי בניית חברה ששמה את ההון והצדק החברתי בחזית. המשמעות היא שכירת מנהלים, יוצרים ויוצרי קולנוע מאחורי הקלעים המשקפים את העולם המגוון שאנו חיים בו-כלומר יותר נשים ואנשי צבע מהמקובל ברוב החברות ההוליוודיות-ומקימים סביבה ידידותית ליוצרים שבה כותבים ובמאים שותפים להצלחת האולפן. הם גם רוצים לפתוח הזדמנויות לאנשים שהוליווד אינה מסלול קריירה מובן מאליו באמצעות תוכניות התמחות ומלגות.

יחד יש לנו חזון לשבש לטובה, אומר בלדוני. במובן זה שכל מה שאנו עושים חייב להתאים למה שאנו מאמינים ב- Wayfarer יכול להיות, למעשה, טוב לאנושות.

777 אהבה מספר מספר מלאך



[צילום: דיסני]

המשמעות היא סרטים כגון עננים כמו גם סרט המבוסס על הרומן של קולין הובר זה נגמר אצלנו , על אישה צעירה שנשארת במערכת יחסים פוגענית. יש גם פרויקט על החיים של רון מקנאייר , האסטרונאוט והפיזיקאי האפרו -אמריקאי שנהרג במעבורת החלל ב -1986 צ'לנג'ר לְהַשִׁיק. פרויקטים אלה ואחרים של סרטים, טלוויזיה ודיגיטל יתקבלו על ידי קרן תוכן של 25 מיליון דולר. תקציבי הסרטים ינועו בין 2 ל -15 מיליון דולר, אבל בלדוני מדגיש שהוא רוצה להמשיך בפרויקטים שהם לא רק רציניים וטובים עבורך, אלא גם מסחריים. כפי שהוא אומר, אם אף אחד לא רואה את זה, אז זה מנצח את המטרה מדוע אנחנו עושים את זה.

אולפנים אחרים, כמובן, הניפו בעבר את הבאנר הידידותי ליוצרים, לרמות הצלחה שונות. הכי מפורסם, היו אמנים מאוחדים. לאחרונה, DreamWorks הוקמה באמצע שנות התשעים על ידי סטיבן שפילברג, ג'פרי קצנברג ודייויד גפן, שבסופו של דבר לא הצליח לקיים את עצמו כאולפן עצמאי. אבל בלדוני וסרוביץ סבורים שמצב העולם כיום - בין מגיפה עולמית לתסיסה גזענית - יצר סביבה שמעולם לא הייתה זקוקה יותר לספק ספקים מלאי תקווה המשמשים לאחד קהלים. אנו זקוקים לתקווה. אנו זקוקים לסיפורים המעניקים לנו השראה, אומר בלדוני. זה עוזר לנו להירגע ולעזור לנו לחשוף את ההטיות הגזעיות המערכתיות שיש לנו.

זה לא אוטופי, הוא ממשיך. זה פשוט, בכנות, בואו נהיה אמיתיים. אין כאן שום דבר חדש. זה לא מהפכני. זה אפילו לא אמור להפריע. עד כדי כך הרף נמוך. כל מה שאנחנו מנסים לעשות הוא להיות בני אדם הגונים בעסק שמייצר תוכן. ואנו מאמינים כי באמצעות התהליך הזה, כל עסקה שאנו עושים, כל חבר שאנו עושים בעסק - לאחר מכן הם עלולים להתייחס גם למישהו אחר בצורה שונה. אולי הם יקבלו השראה מהדרך שבה אנו עושים דברים.



[צילום: דיסני]

כמה ימים עד 1 במרץ

בונד בהאי

האתוס של Wayfarer נודע מניסיונו של בלדוני עצמו כשחקן ובמאי קולנוע בהוליווד שראה את חלקו בעסקאות שליליות, כמו גם על פי תורות האמונה הבהאית, הן הוא והן סרוביץ נוהגים.

אכן, הבהאי הוא מה שהפגיש אותם מלכתחילה.

הם הוצגו כאשר סרוביץ התעסק בהוליווד כמפיק בכיר של סרט תיעודי על הבהאים בשם השער . נולדה ידידות מקצועית שבה בלדוני ייעץ לסרוביץ כיצד לא להוציא יותר מידי כשאתה עושה סרט דוקומנטרי, אומר בלדוני, וסרוביץ נתן לבולדוני טיפים לגבי התוכנית העסקית שלו לאולפני וייפרר כשבלדוני חיבר אותו.

כשסרוביץ אמר שהוא רוצה להצטרף לחברה כמשקיע ושותף, בלדוני בדק לראשונה את אופיו הפנימי של המיליארדר הטכנולוגי.

אמרתי, 'ג'סטין, אני רוצה להפוך לשותף העסקי שלך', וג'סטין אומר לי, 'לא, החברה שלי לא למכירה, & apos; סרוביץ נזכר. ואז הוא התחיל לצלות אותי. הוא רצה לדעת ברמה מאוד עמוקה מהם הערכים שלי. מי הייתי כאדם, והאם הערכים שלנו תואמים? זה היה חשוב לו יותר מהכסף שלי.

התבוננות פנימית זו משפיעה על סוג הפרויקטים שווייפרר מבצע, כמו גם על מי שנשכר לביצועם. לדוגמה, כאשר החברה בחרה בהובר זה נגמר אצלנו , בלדוני חתם לביים את הסרט. אך לאחר ששקל את הנושא ומי יתאים לו ביותר, הוא יצא. הבנתי שזה פרויקט הרבה יותר חשוב לאישה לביים, הוא אומר.

וכך אנו מסתכלים על כל מה שאנו עושים. מהו: מה הכי טוב? מה הכי טוב לסיפור הספציפי הזה? כי, תראה, כגבר, אני יכול לאהוב את הסיפור הזה. ואני יכול להאמין בזה ולספר את זה. אבל אני לא אמור להיות זה שיגיד את זה. וזה גם בסדר. לזה אני מתכוון בנוגע לבוא ממקום של שפע ואהבה מול מקום קטן של פחד ומחסור. זה חייב להיות מה שהכי טוב לפרויקט.

פירוש המספר 6

יש סיכוי שאני יכול להיות בו כשחקן, הוא מוסיף מצחקק, אבל זה למאמר אחר.

באופן דומה, אומר סרוביץ כי פרויקט רון מקנאייר צריך להיעשות על ידי אדם בעל צבע, שיוכל להזדהות בצורה הטובה ביותר עם מקנאייר. הוא מקווה שהסרט יקרין דימוי של גיבור שחור הסוטה מהנרטיב הטיפוסי של ספורטאי או מוזיקאי סופרסטאר שחור. אנחנו רוצים שהדימוי הזה יהיה שם בחוץ, הוא אומר. יש נטייה לצייר אנשים באור מסוים. . . אני מאמין שעלינו לשבור את זה.

[צילום: דיסני]

מציאת ריפודי כסף

מייסד Paylocity אוהב לומר כי אסונות יכולים למעשה להיות הגוניים. כאשר פגע האסון של COVID-19 מוקדם יותר השנה, Wayfarer מצא דרך לחשוף רירית כסף. החברה יצרה את תחרות Six Feet Apart, שבה נבחרו חמישה יוצרי קולנוע שאפתניים וניתנו להם 50 אלף דולר כל אחד להפיק סרט ראשון בבית. כל אחד מהם היה מזווג עם יוצר קולנוע מנוסה שיעזור להם לנווט בפרויקט.

עכשיו Wayfarer בהפקה על סרטי המתמודדים (בתקציב נמוך).

זו דוגמה לדרך איך להגיע לקהילה ?, אומר בלדוני. לאף אחד מ [יוצרי הסרט] אין סוכנים. לאף אחד מהם אין מנהלים. אבל הם מוכשרים, ועזרנו להם בסרט הראשון שלהם כי אנחנו רוצים להיות מקום ליוצרים וכישרונות מסוג זה.

אז מלמעלה למטה, כל מה שאנחנו חושבים עליו הוא, כיצד נוכל לבנות יכולת? אנו מרגישים שהתעשייה הזו כל כך עוסקת בלקיחת. 'מה יש לך להציע לי?' הרלוונטיות שלך היא הון. באולפני Wayfarer, אנחנו באמת מאמינים שהיוצרים הם בירתם.

מעבר לניסויים מסוג זה, אומר בלדוני כי הוא וסרוביץ דנים בתכניות וביוזמות ליצירת מצבים והזדמנויות לאנשים בעלי צבע שחלמו להגיע להוליווד ואולי מגיעים מקהילות בעלות הכנסה נמוכה יותר. זה יכול להיות מלגות או התמחות או שאולי בעצם אנחנו מאכלסים אנשים בלוס אנג'לס.

איפה ההחזר שלי לא עובד

[צילום: דיסני]

לא להעסיק את מי שלפניך

בשלב זה, Wayfarer עדיין בחיתוליו, ורבים מהמדדים הגבוהים שלו טרם מומשו. החברה שכרה נשיא לייצור ופיתוח (אנדרו קלוף, לשעבר אמבלין) אך עדיין ממלאת את שורותיה. מדברים על יום אחד הקמת קמפוס עם במות קול וטכנולוגיה חדישה, אבל כרגע אלה חלומות.

אולם ככל שהחברה צומחת, בלדוני וסרוביץ שמים לב היטב כיצד היא עושה זאת בדיוק.

מבחינת גיוס מנהלים, סרוביץ אומר שניסיונו בעולם הטכנולוגיה גרם לו להבין את הסכנה פשוט להעסיק את מי שלפניך מהרשת שלך.

כי אותם אנשים נוטים להיות זכרים לבנים, הוא אומר. במהלך השנים האחרונות, בכל העסקים שלי, בשיטות הגיוס שלי, חיפשתי לגוון. ואתה צריך כמעט לשים את האצבע על הסקאלה ולומר, 'אוקיי, אני הולך לחפש אנשים בעלי צבע בעמדות ברמה גבוהה ובאמת לשלב את הארגון מלמעלה למטה. אנחנו עושים את זה ב- Wayfarer.

אנחנו לא רוצים פשוט לסמן את התיבה ולשכור איש צבעוני. אני הולך למצוא כוכבי על שבמקרה הם בעלי צבע. אנשים שהולכים להוסיף לצוות שלנו, שעומדים לעבור עם הצוות שלנו, שחולקים את האתוס שלנו, אבל שיש להם קצת נקודת מבט שונה. לא רק אנשים צבעוניים אלא נשים. בעיקרו של דבר, המטרה שלנו היא לגרום לחברה שלנו להיראות מבפנים ולהרגיש מבפנים והכי חשוב להיות מבפנים, על מה אנחנו מדברים עם המותג Wayfarer.

הולך לאן שהקהל נמצא

בינתיים, יש עננים , דוגמה נוספת למסע עם בטנת כסף משלו.

הסרט הוקם במקור באחים וורנר, אך כשהסרט הגיע לקיר תקציב, נכנס Wayfarer כמשקיע. כשנגיף הקורונה, פתאום יצא הסרט לסרט התיאטרון. בשלב זה החלו הדיונים עם דיסני, שרכשה אותה עבור שירות הסטרימינג של דיסני פלוס.

לא רציתי לחכות לשחרור התיאטרון, אומר בלדוני. כרגע, יותר מהכל, אנשים צריכים להרגיש מלאי תקווה והשראה. אז במקום לנסות להכניס את הסרט שלי לבתי הקולנוע וחלילה לסכן שאנשים יחלו או יצטרכו לבחור כלשהוא - היה לי הרבה יותר חשוב לפגוש אנשים היכן שהם נמצאים. ואני באמת מאמין שזה העתיד של העסק.